עיזבון המנוח עימאד אבו זהרה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

מהות התביעה וטענות הצדדים

1.המנוח, עימאד אבו זהרה (להלן: "המנוח" או "עימאד"), עיתונאי וצלם עיתונות עצמאי, תושב ג'נין, מצא את מותו ביום 11.7.02, במהלך ארוע ירי בעיר ג'נין (להלן: "האירוע").

התובעים 2 ו-3 הינם, על פי הנטען, יורשיו של המנוח (להלן: "התובעים").

2.התובעים מציינים כי ביום האירוע, בסמוך לשעה 14:00, נכנסו לרחוב המלך פייסל בג'נין, שני טנקים ונגמ"ש של צה"ל. אחד הנגמ"שים פגע בעמוד חשמל וכתוצאה מכך נעצר במקומו בין שני הטנקים. המנוח ועימו צלם עיתונות נוסף, סעיד דחלה (להלן: "דחלה"), הגיעו למקום, עמדו במרחק כמה עשרות מטרים מכלי הרכב המשוריינים והחלו לצלם את המתרחש. לטענת התובעים, חרף העובדה שהמקום היה שקט וכלי הרכב המשוריינים לא הותקפו ולא נשקפה להם כל סכנה, חיילי צה"ל פתחו באש וכתוצאה מהירי הממושך אל הרחוב ובכלל זה אל עבר העיתונאים אשר ניתן היה לזהותם בנקל, נפגעו המנוח ודחלה.

המנוח הובהל לבית החולים בג'נין ונפטר למחרת היום מפצעיו.

התובעים טוענים כי חיילי צה"ל הפרו את הוראות הפתיחה באש, פתחו בירי שלא לצורך וכתוצאה מכך נהרג המנוח שהיה עיתונאי תמים ובלתי חמוש. לטענת התובעים, בנסיבות העניין אין לראות בפעולת חיילי צה"ל "פעולה מלחמתית" המקנה חסינות אלא "פעולת שיטור" הנגועה ברשלנות.

3.הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת" או "המדינה"), טוענת כי דין התביעה להידחות שכן מדובר בארוע במהלכו חיילי צה"ל היו נתונים בסכנת חיים אמיתית כך שיש לראות בפעולתם "פעולה מלחמתית" אשר בגינה עומדת למדינה חסינות מכוח סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים").

המדינה מוסיפה וטוענת כי פעולות החיילים היו סבירות ומקצועיות וכי המנוח הגיע למקום מרצונו, על מנת לסקר ארוע מלחמתי ועל כן יש לראותו כמי שהסתכן מרצון או כמי שאשמו התורם מגיע בנסיבות העניין כדי 100%.

נסיבות הארוע - העדויות

4.מטעם התובעים העידו שני עדי ראיה; עמיתו של המנוח - דחלה וערפאת עיד ערפאת ג'אבר (להלן: "ערפאת"). כן העיד אביו של המנוח, מר עבד אלעזיז אחמד אבו זהרה (להלן: "האב"). יצויין כי האב לא היה עד לארועים אלא הגיע למקום רק לאחר שנודע לו כי המנוח נפגע (עמ' 62 לפרוטוקול), כך שעדותו רלבנטית בעיקר לשאלת גובה הנזק.

5.דחלה ציין בתצהירו כי הגיע למקום על מנת לסקר ולצלם את הארוע לאחר שהמנוח טלפן אליו ודיווח לו על כניסת שני טנקים ושני נגמ"שים לרחוב המלך פייסל וכי: "...הרחוב היה שקט ושהו בו אנשים מועטים, אך כאשר אחד הנגמ"שים פגע בעמוד חשמל ונעצר, אדם השליך אבטיחים לעבר כלי הרכב המשוריינים, ואחרים שהיו בקרבה השליכו ירקות ופירות לעבר הטנקים והנגמ"שים, אך מלבד זאת, לא הותקפו כלי הרכב המשוריינים ולא היו בסכנה.

חרף זאת, מתוך אחד מכלי הרכב המשוריינים, או יותר החל ירי ממושך אל הרחוב ובכלל זה לעברנו. אני ועמאד כאשר היינו אחד ליד השני, כתוצאה מהירי אנשים רבים נמלטו מהמקום ונפגע עמאד בירכו ומייד נפגעתי גם אני ברגלי השמאלית" (סעיפים 9-10 לתצהיר, ת/1).

בחקירתו הנגדית העיד דחלה כי הוא והמנוח התחילו לצלם את כלי הרכב המשוריינים לפני שהנגמ"ש נתקל בעמוד החשמל וכי מיד לאחר שהנגמ"ש נתקל בעמוד החשמל, המנוח נורה ונפגע וכדבריו: "פגשתי אותו שם פנים אל פנים ואמרתי לו להיזהר, אנחנו חייבים לצלם כמה תמונות של הטנק והאנשים שם כי כולם פחדו וברחו... כשעצרנו שם (סמוך למקום בו נתקל הנגמ"ש בעמוד החשמל - ב.ט), שמעתי ירייה אחת. הירייה הזאת פצעה את עמאד ברגלו" (עמ' 37 לפרוטוקול) ובהמשך: "כשעמאד עמד קרוב לשם ראיתי את הנגמ"ש מפיל את החשמל... אני לא יכול לצלם את זה מפני שברגע הזה הטנק ירה עלינו, הטנק הראשון, על עמאד, הוא רחוק ממנוח שניים שלושה מטרים" (עמ' 38 לפרוטוקול).

דחלה הוסיף וציין כי לאחר שנורתה ירייה מהטנק ועימאד נפגע, הוא חש לעזרתו וכתוצאה מכך נורה אף הוא וכדבריו: "הוא נפצע ראשון ברגלו. הלכתי לעזור, לפנות אותו מהרחוב והם ירו בי. כדורים רבים" (עמ' 42 לפרוטוקול) ובהמשך: "שמעתי כדורים, ראיתי שהרחוב נראה כמו הר געש מרוב כדורים ואז הרגשתי את הכדורים הפוגעים ברגלי. הרמתי אותו משם וברחתי" (עמ' 43 לפרוטוקול).

דחלה אישר בחקירתו הנגדית כי הנגמ"ש אשר נתקל בעמוד החשמל היה תקוע, ללא יכולת תנועה באופן שיושביו היו חשופים לסכנת התחשמלות ואף הוסיף ואישר כי במקום יש שוק ירקות כך שהיו שם הרבה אנשים. יחד עם זאת, דחלה חזר והעיד כי היו אנשים שזרקו ירקות ואבטיחים על הנגמ"ש (עמ' 47 לפרוטוקול), אך לא נזרקו אבנים או בקבוקי תבערה לעבר הנגמ"ש (עמ' 49 לפרוטוקול). דחלה העיד כי לא ראה את אחד הטנקים בוער במהלך הארוע ולא ראה כי מי מהתושבים המקומיים עלה על אחד הטנקים וגנב נשק (עמ' 50 לפרוטוקול). דחלה הוסיף והעיד כי למרות שהוא עצמו נפצע בארוע וסבל מפגיעת כדור ברגלו, לא הגיש תביעה וכשנשאל לגבי הכדור שהוצא מרגלו אישר כי מדובר היה בכדור קטן וצר "לא כמו רקטה" (עמ' 51 לפרוטוקול).

6.ערפאת ציין בתצהירו כי ביתו נמצא ברחוב המלך פייסל וכי ביום הארוע, שמע רעשים מהרחוב ועל כן עלה לגג ביתו על מנת לצפות במתרחש. ערפאת הוסיף וציין כי ראה מגג ביתו שני טנקים ושני נגמ"שים של צה"ל נכנסים לרחוב ותוך כדי נסיעה אחד הנגמ"שים, נתקע בעמוד חשמל. ערפאת ציין כי ראה את המנוח ואת דחלה, עומדים כמה עשרות מטרים מכלי הרכב המשוריינים ומצלמים את המתרחש. ערפאת הצהיר כי אנשים שהיו ברחוב, השליכו ירקות ופירות לעבר כלי הרכב המשוריינים אך מלבד זאת כלי הרכב לא הותקפו ולא היו בסכנה. חרף זאת, מתוך אחד מכלי הרכב המשוריינים, החל ירי ממושך אל הרחוב ובכלל זה לעבר המנוח ודחלה (סעיפים 3-8 לתצהיר, ת/2).

בחקירתו הנגדית, העיד ערפאת כי עלה לגג, לאחר שהחשמל נותק, דהיינו לאחר שהנגמ"ש פגע בעמוד החשמל וכי לאחר מכן, ירד למטה ועמד בפתח חנותו, מפני שפחד שיושבי הטנק, יתחילו לירות (עמ' 25 לפרוטוקול). ערפאת העיד כי "ביני לבין הטנק היה מאה מטר, ובטח בתוך מטר האלה היו הרבה אנשים" (עמ' 27 לפרוטוקול). ערפאת הוסיף והעיד כי לפני הפגיעה במנוח, לא היה שום ירי וכי: "היה פגז אחד ורק עימאד נפגע, רק לאחר שהמנוח נפגע התחילו לירות מכל עבר" (עמ' 29-30 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם חוץ מהפגז של הטנק אשר על פי הנטען, פגע במנוח, שמע שיש עוד יריות, השיב: "לא, אני רק שמעתי את הפגז של הטנק" (עמ' 32 לפרוטוקול). לשאלה האם ראה את עימאד נפגע מהטנק השיב: "כל מה שאני ראיתי שהיה פגז מהטנק, וראיתי שהוא נופל... אני רק שמעתי את הפגז של הטנק".

7.מטעם הנתבעת העידו מפקד הפלוגה, רס"ן ש.ק. (להלן: "רס"ן ש'"), אשר עמד בראש הכוח שנכנס לג'נין וסא"ל י.מ. (להלן: "סא"ל י'") סגן מפקד הגדוד.

8.סא"ל י' ורס"ן ש', תארו בפתח תצהיריהם את התקופה בה ארע הארוע. היו אלה הימים שלאחר מבצע "חומת מגן", תקופה אשר על פי המפורט בתצהירי העדים, התאפיינה בנסיונות של ארגוני טרור לפגוע באזרחים וחיילים על ידי שליחת מחבלים מתאבדים, הוצאת רכבי תופת ופיגועי ירי (סעיפים 4-5 לתצהיר רס"ן ש' וסעיפים 3-6 לתצהיר סא"ל י').